נהיגה בשכרות – שאלות ותשובות

התופעה של נהיגה בשכרות הפכה בשנים האחרונות ל"מכת מדינה" ועל כן ניכרת אכיפה מסיבית מצד המשטרה והחמרה יתרה מצד בית המשפט בכל רכיבי הענישה לרבות פסילת רישיון למשך שנים ואף הטלת עונשי מאסר.


הענישה בגין עבירת נהיגה בשכרות הנה חמורה במיוחד, עקב הסכנה הפוטנציאלית הנשקפת מרכב אשר נהוג על ידי נהג שיכור , ורצון המחוקק ליצור הרתעה ברורה לציבור הנהגים המשתמשים בדרך.


סעיף 39(א) לפקודת התעבורה קובע כי בית המשפט אשר הרשיע נאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, דינו בנוסף לכל עונש אחר פסילת רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואולם בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.

בתי המשפט קבעו לא אחת כי מצב כלכלי קשה של נאשם, עבר תעבורתי נקי, היעדר עבר פלילי, ותק נהיגה רב, מעידה חד פעמית, היזקקות ממשית לרישיון הנהיגה לצרכי תמיכה בבני משפחה, טיפולים רפואיים וכו' אינם מהווים נסיבות מיוחדות לאורן מוצדק לחרוג מעונש פסילת המינימום.

נהג הנתפס נוהג בשכרות צפוי לפסילה מנהלית לתקופה של 30 יום וכן להודעה על איסור שימוש ברכב בו נתפס למשך 30 יום, גם אם הרכב בבעלות אדם אחר שאינו הנהג. במקרים מסוימים ניתן לפנות לבית המשפט על מנת לעתור לביטול הודעת איסור השימוש להוטלה על הרכב.


יצוין כי גם כשתחלוף תקופת הפסילה הנהג עדיין לא יקבל את רישיונו בחזרה אלא יאלץ לעבור שוב מבחן עיוני ( תיאוריה ) וכן מבחן מעשי ( טסט) במקרים מסויימים ביצוע העבירה ו/או ההרשעה בדין מדווחים למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד), וקבלת רישיון הנהיגה מותנית באבחון רפואי / פסיכולוגי ופסיכיאטרי כתנאי נפרד לקבלת רישיון הנהיגה.


במקרים של רמת שכרות גבוהה או נסיבות חמורות אחרות כגון מעורבות בתאונת דרכים, נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף תגיש התביעה בקשה להארכת הפסילה המנהלית עד לתום ההליכים כלומר עד שיסתיים המשפט עצמו, ובקיצור, פסילה שעלולה לקחת זמן רב.

מיהו "שיכור" לצורך תחולת העבירה של נהיגה בשכרות?


בהתאם לסעיף 64ב(א)3 לפקודת התעבורה, "שיכור" הנו מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה. עפ"י תקנות התעבורה, ריכוז האלכוהול המותר בגופו של נהג הנו עד 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף או לחילופין כמות שאינה עולה על 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם. למרות הכמות המצוינת בתקנות, רף האכיפה של משטרת ישראל עומד כיום על 290 מיקרוגרם, כלומר, אם נמצאו 285 מיקרוגרם והנהג מתנהג רגיל, לא יוגש כתב אישום.

שוטר רשאי לדרוש מכל נהג למסור דגימת נשיפה או בדיקת דם לצורך גילוי אלכוהול בגוף הנבדק.


את בדיקת רמת האלכוהול נוהגים לבצע בדרך כלל ע"י מכשיר הינשוף כאשר על הנהג מוטלת המלאכה לנשוף שתי נשיפות תקינות. לאחר כל נשיפה מוציא המכשיר פלט המראה את ממוצע כמות האלכוהול ביחס לליטר אחד של אויר נשוף . הערך הנמוך מבין שתי הנשיפות התקינות ירשם בסוף הפלט וישמש אינדיקציה "מוחלטת" להיות האדם שיכור. דרך חלופית הנה בדיקת דם שנעשית במעבדה.

חשוב לציין כי על המשטרה מוטלת החובה לעמוד במספר קריטריונים על מנת לבצע בדיקת שכרות כדין שאם לא כן הרי כי ממצאי בדיקת השכרות יהיו בלתי מהימנים ובלתי אמינים. כך למשל, נהג שנעצר לבדיקה שגרתית ופיו או סביבתו נודפים ריח של אלכוהול, יעבור בדיקת מאפייני שיכרות המקדימה לבדיקת הנשיפה. 

השוטר יציין את ההופעה של הנהג, אופן הדיבור, שיתוף הפעולה וכיו'ב. טרם ביצוע בדיקת הנשיפה יוודא השוטר כי הנהג לא שתה, לא הקיא ולא עישן לפחות 15 דקות. כמו כן חובה על המשטרה לבצע כיול למכשיר טרם לבדיקה, לפי הוראת תקנות התעבורה. קיימת חשיבות מכרעת לעניין לאופן ודרך ביצוע הפעולות דלעיל ע"י הנהג ובמקביל, למיומנות השוטר בעריכת הבדיקות והפעלת מכשיר הינשוף.


אשר על כן, מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בנושא זה כדי שיבצע בדיקה מעמיקה של חומר הראיות, יבדוק בין השאר את מהימנות בדיקת השכרות בהתאם למסמכים ויוודא כי האישום הנו בדין.

הטיפול המשפטי בתיקי נהיגה בשכרות חייב להיות יסודי ודקדקני עד הפרט האחרון שכן קיימים מקרים בהם חסר חומר חקירה מהותי ו/או מתגלים פגמים מצטברים בחומר הראיות אשר קיומם עלול להביא לזיכוי, או לכל הפחות להפחתה משמעותית בעונש.


אין האמור לעיל מהווה יעוץ משפטי ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני. כל הנוקט פעולה או נמנע מנקיטת פעולה לאור האמור לעיל עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו הבלעדית.

סרטון: עו"ד לתעבורה אורן חקון - נהיגה בשכרות