נהג תחת השפעת סמים וזוכה: לא הוכח שבדיקת השתן שייכת לו
נאשם בעבירת נהיגה תחת השפעת סמים זוכה באחרונה בבית משפט השלום. השופטת פסלה את בדיקת השתן שנלקחה ממנו על רקע כשלים בהתנהלות המאשימה.
בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם לפני כשנתיים נטען שבנובמבר 2014 ביצע עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. לטענת המדינה, האיש נעצר בפעילות יזומה על סמך מידע מודיעיני מוקדם שלפיו הוא משתמש קבוע בקוקאין ונוהג תחת השפעת הסם.
לדבריה, הנאשם מסר בדיקת שתן בהסכמה לאחר שנדרש לעשות כן על ידי השוטר שעיכב אותו. הבדיקה נבדקה במעבדה בתל השומר ונמצא בה סם מסוג קוקאין.
הנאשם טען שהמידע המודיעיני שהיה בידי השוטר לא ביסס "חשד סביר" ולכן לא הייתה לו זכות לדרוש ממנו לבצע את בדיקת השתן. עוד לטענתו, בניגוד לנהלים, השוטר שעיכב אותו לא ביצע "בדיקת מאפיינים" (בדיקת התנהגות כללית בה מתרשם השוטר על סמך שיחה עם הנהג, יציבותו ומאפיינים נוספים האם הוא נתון תחת השפעת סמים או אלכוהול – עוד על נהיגה בשכרות.)
הנאשם הוסיף שבדיקת השתן שלו נבדקה במעבדה יחד עם דגימות נוספות של חשודים נוספים ולא הוכח מעל לכל ספק סביר ב"שרשרת הראיות" שהדגימה שנבדקה היא אכן שלו.
החוליה החלשה
השופטת שרית זוכוביצקי-אורי מבית המשפט לתעבורה בירושלים הסבירה שהפסיקה קבעה שמידע מודיעיני בדבר ביצוע עבירת נהיגה תחת השפעת סמים או כל עבירה, יכול לבסס "חשד סביר" המקנה זכות לדרוש ביצוע בדיקת שתן.
במקרה זה המידע ייחס לנאשם שימוש קבוע בסמים אך הוא לא כלל את תאריך מסירת המידע ולכן לא ניתן לבדוק את הרלוונטיות שלו במועד בו נדרש הנאשם לבצע את בדיקת השתן.
לדבריה, אמנם כשמדובר בשימוש קבוע בסמים, טווח הזמן הרלוונטי לביצוע הבדיקה גמיש וארוך יותר אך מאחר שאין כל נתון לגבי מועד מסירת המידע, מתעורר ספק האם המידע שעליו התבסס השוטר לנטילת הדגימה היה רלוונטי.
באשר לבדיקת המאפיינים כתבה השופטת ששוטרת שנכחה בעיכוב העידה שלא הייתה בהתנהגות הנאשם מאפיין כלשהו שעורר חשד לשימוש בסמים. בהתאם לכך קבעה השופטת שהנאשם לא סבל מתסמינים התנהגותיים של שכרות.
בנסיבות אלה, בהיעדר מאפיינים של שכרות / או מאפיינים של נהיגה תחת השפעת סמים ובהיעדר מידע מודיעיני רלוונטי, קבעה השופטת שהמאשימה לא הוכיחה קיומו של חשד סביר ולכן לשוטר לא הייתה זכות לדרוש מהנאשם לבצע בדיקת שתן. לפיכך השופטת פסלה את בדיקת השתן.
בנוסף ומעבר לנדרש קבעה השופטת שלא הוכח מעל לכל ספק סביר שבדיקת השתן שנבדקה במעבדה אכן שייכת לנאשם. השופטת הזכירה בהקשר זה שעל המדינה להוכיח את כל אחת מהחוליות בשרשרת העברת דגימת השתן.
במקרה זה, המאשימה העידה את המומחית שערכה את הבדיקה אך לא את עובדות המעבדה שנטלו חלק בבדיקת הדגימה ושהמומחית הסתמכה על עבודתן.
השופטת ציינה שדי היה בהגשת מזכר או תעודת עובד ציבור ערוכים על ידי עובדות המעבדה ללא צורך בעדותן (אלא במקרה בו הנאשם היה דורש זאת).
בנסיבות אלה זיכתה השופטת את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.